חינוך נכון יביא לצמיחה כלכלית 

מטרת העל של מערכת חינוך היא להכין את הבוגר לחיים שלאחר הלימודים בשלושה מעגלים:

1. לתפקוד טוב במעגל האישי והמשפחתי

2. להשתלבות טובה (תוך מתן תרומה) במעגל התרבותי והקהילתי

3. להשתלבות טובה במעגל התעסוקה

ברוב העולם בתי הספר הם עיוניים (קימות מדינות בודדות בהן גרמניה אשר בהן עדיין קיים גם חינוך בשיתוף מעסיקים). בבתי הספר העיוניים מלמדים מקצועות עיוניים שונים כאשר במספר קטן של נושאים מדעיים יש גם לימודי מעבדה שאינם עיוניים. מקצועות הלימוד והמינון שלהם נקבע על ידי אנשי מערכות החינוך על סמך ניסיון העבר. העובדה שבוגרי מערכות החינוך מתקשים להשתלב בשוק התעסוקה עדיין לא מביאה את אנשי החינוך לבחון מדוע מטרת העל של השתלבות הבוגרים במעגל התעסוקה אינה מושגת.

בארצות הברית בחרו בדרך של בירור הסיבה לתופעה ע"י שיתוף פעולה עם המעסיקים. ראשית נערכו סקרים אצל מעסיקים כדי להבין מדוע אינם רוצים להעסיק את הבוגרים. תשובות המעסיקים העלו כי הסיבה לכך היא שאין לבוגרים הכישורים הנדרשים במקום עבודה טיפוסי. לאחר מכן נשאלו המעסיקים אילו כישורים נדרשים מעובד.  ההתאחדות המשותפת למעסיקים ולקולג'ים בארה"ב (NACE) מבצעת מידי שנה סקרי מעבידים ומפרסמת את רשימת 10 הכישורים הנדרשים ביותר על ידי מעסיקים על פי סדר חשיבותם. להלן הרשימה משנת 2013:

1. יכולת לתקשר באופן מילולי עם אנשים בתוך הארגון ומחוץ לו

2. יכולת לעבוד במסגרת קבוצתית

3. יכולת לקבל החלטות ולפתור בעיות

4. יכולת לתכנן עבודה, לארגן עבודה ולתעדף פעילויות.

5. יכולת להשיג מידע ולעבד מידע

6. יכולת לבצע אנליזה כמותית של מידע

7. ידע טכני הנוגע לעבודה

8. מיומנות בהפעלת תוכנות מחשב

9. יכולת ליצור ולעבד דוחות ממוחשבים

10. יכולת למכור או להשפיע על אחרים

מה שחשוב להבין מהרשימה הוא שהיא כוללת כישורים רבים שכיום אינם נלמדים כלל בבית ספר עיוני ואפילו לא באוניברסיטה. לכן כיום מעסיקים מחפשים בעיקר אנשים בעלי ניסיון תעסוקתי קודם (ומקווים שהניסיון במקום העבודה הקודם הקנה למועסק כישורי חיים נדרשים כמו אלה שברשימה שלעיל וגם כישורים נוספים).

המסקנה העולה מכך היא, שכדי לאפשר לבוגרי מערכות חינוך להשתלב בשוק התעסוקה יש ללמד בבית ספר לא רק לימודים עיוניים אלא גם לפתח כישורי חיים.

למידת מקצוע עיוני (למשל היסטוריה) נעשית בעיקר על ידי תרגול המכניזם השכלי במוח, אבל כישורי חיים (כמו אלה שהוזכרו לעיל) נרכשים בצורה חווייתית תוך הפעלת החלק הרגשי במוח וזה תהליך לימוד שונה במהותו מהלימודים הקיימים כיום בבית ספר עיוני. ז.א. לא מדובר בעוד מקצוע אלא הוספת לימוד בשיטה אחרת לגמרי שבה התלמיד מתנסה במצבים ולומד מהם איך להתנהל ברמה האישית. שר החינוך שי פירון הזכיר כמה פעמים את החשיבות של עידוד הלמידה העצמית של התלמיד, אבל אין עדיין בנמצא שיטה ממוסדת לביצוע ענין זה ולכן יש צורך במחקר איך לעשות זאת.  

         נקח כדוגמא את הכישור המופיע ראשון (החשוב ביותר) ברשימה של NACE :

כדי לפתח תקשורת של תלמיד עם אנשים אחרים אפשר להטיל עליו מטלה של העברת מסרים (בכתב ובע"פ) לאנשים אחרים. אפשר למשל להטיל על תלמיד להציג נושא לפני שאר התלמידים או לספר על עבודה שהוא עשה. במקביל חשוב לבדוק איך המסרים נקלטו אצל התלמידים האחרים (גם לצורך היזון חוזר לתלמיד המציג וגם לשם מתן ציון על ההצגה). גם למורה יש תפקיד בתרחיש הזה: הוא צריך להסביר לתלמידים למה צריך לשים לב בזמן הכנת ההצגה כדי שההצגה תהיה מוצלחת (למשל איך בונים הצגת נושא שעומדת במגבלה של זמן).

בכל מקרה ברור שמערכת החינוך כיום אינה יכולה להתחיל ממחר לפתח כישורי חיים אצל תלמידים ועליה לעבור תהליך של הכשרה לכך. צריך לציין שכרגע לא נראה שהצורך הזה נמצא בעדיפות גבוהה מספיק אצל שר החינוך, כי הוא אפילו לא הזכיר בנאום הרפורמה שלו את מחויבות מערכת החינוך להכנת הבוגר לחיים שלאחר הלימודים ובמיוחד להשתלבות בשוק התעסוקה (אפילו כהצהרת כוונות בלבד).  

 קריאה מומלצת נוספת:

1. http://www.articles.co.il/article/164891  - תכנית הרפורמה בחינוך "ישראל עולה כתה"

2. http://www.articles.co.il/article/163815 - איך מבטיחים תעסוקה לבוגרי בתי ספר ובוגרי אוניברסיטאות/מכללות

3. http://www.articles.co.il/article/159662 - המחיר הכלכלי של החינוך העיוני (בעולם ובישראל)